שאילתה היא אחד משלושת הכלים הפרלמנטריים היסודיים ברשות המחוקקת הישראלית. ההסדר הראשוני בדבר השאילתות נקבע בתקנון מועצת המדינה הזמנית ביוני 1948 והיה פשטני למדי לעומת המבנה המוכר כיום. ככלל על שאילתות היה להימסר לממשלה לפחות 48 שעות לפני התכנסות המליאה והתשובה יכולה להימסר בכתב או בע"פ (סעיף 13 בתקנון מועצת המדינה הזמנית).

מוסד השאילתה ומענה הממשלה עליהן היה מושא לויכוח ומחלוקת מיומה הראשון של הרשות המחוקקת והיה צורך ליצור איזונים בין הניסיון של חברי הכנסת הראשונים לייצג את הציבור ולפקח על הממשלה לבין מתן האפשרות לרשות המבצעת לתפקד ולעסוק בשאלות קורקטיות ולא בנושאים כללים או מפורטים מדי.

בשל עומס שנוצר על הרשות המבצעת לאורך השנים נקבעו הסדרים שונים לגבי שאילתות והראשון שבהם כבר בנובמבר 1950 מגביל את תוכן השאילתות ומאפשר חלוקה לכאלה שהמענה עליהן ייתן רק בכתב לבין כאלה שהמענה עליהן יינתן בע"פ.

השאילתה הינו כלי הנמצא בשימוש תדיר של חברי הכנסת וקיימת שונות בין השימוש הנרחב אותו עושים חברי האופוזיציה אל מול חברי הקואליציה והדבר טמון בכך שמדובר באחד הכלים המהותיים לביצוע פעילות הכנסת כמפקחת על פעילות הממשלה. מניתוח שנערך על-ידי המכון הישראלי לדמוקרטיה על השימוש בשאילתות במהלך הכנסת ה-20 ניתן לראות ממוצע השאילתות לח"כ בשנה המשתייך לקואליציה נמוך כמעט במחצית מאלה של האופוזיציה.

כיום מוסד השאילתות מוסדר בתקנון הכנסת (חלק ד', פרק ג') וישנה חלוקה לשלוש רמות:

שאילתה רגילה – שאילתה בת לא יותר מ50 מילים שעליה ניתנת תשובת השר המליאה בתוך 21 ימים. חבר כנסת לא יכול להגיש יותר מ30 שאילתות רגילות בכל מושב.

שאילתה דחופה – שאילתה בת לא יותר מ40 מילים שנשיאות הכנסת אישרה את דחיפותה. התשובה על השאילתה תינתן במליאת הכנסת באותו השבוע בו הוגשה (בתנאי שהוגשה עד מועד הקבוע בתקנון הכנסת) והנשיאות לא תאשר יותר מ4 הצעות בשבוע.

שאילתה ישירה – שאילתה שאינה מוגבלת במילים והתשובה לגביה תועבר בכתב לשואל השאילתה בתוך 21 יום. חבר כנסת לא יכול להגיש יותר מ80 שאילתות ישירות בכל מושב.

על מוסד השאילתה קיימת ביקורת רבה ובעיקרה על כך שהממשלה אינה עומדת בלוחות הזמנים הקבועים למענה ובשל כך הכלי מתרוקן מתוכן. יחד עם זאת, השימוש במוסד זה מאפשר לשואל לקבל תשובה רשמית, בכתב או בעל-פה, מנציג הרשות המבצעת על הנושא הנשאל. פעמים רבות תשובות אלה משמשות את חברי הכנסת בפעילותם והתשובות מהוות מסמכים רשמיים של הרשות המבצעת.