הם יגידו שזה רק עניין של שבוע. הם ישקרו

הימים עוברים וטרם החל תהליך אישור התקציב לשנת 2020. כן, זאת השנה שאנחנו נמצאים בה כעת ובעוד חודש וחצי תסתיים. למה נדרש בכלל להעביר תקציב לשנת 2020? ובכן, אלה הם החוקים שלנו, שקובעים שהממשלה תגיש לכנסת הצעת תקציב בכל שנה. החוק גם קובע מועדים שבהם מחוייבת הממשלה לעשות זאת, ואף מגדיר סנקציה אם לא מאשרים תקציב בזמן – הכנסת מתפזרת. מדובר באותה סנקציה שבאוגוסט האחרון דחו חברי הכנסת ביוזמה הדמוקרטית של ח”כ צבי האוזר.

פעמיים הפרה ממשלת ישראל ה-35 את הוראות “חוק יסוד: משק המדינה”. פעמיים במסגרתן לא הוגש חוק התקציב לדיון בכנסת במועד החוקי, אותו המועד שנקבע כדי להשאיר פרק זמן מינימלי לחברי הכנסת ולציבור לדיון בתקציב המדינה. “חוק יסוד: משק המדינה” דורש מהממשלה להגיש הצעת תקציב 60 יום לפני תום שנת התקציב. כ-120 יום חלפו מאז המועד הזה לגבי תקציב 2020 ו-15 יום מאז המועד הזה ביחס לתקציב 2021. אבל עבור חברי הקואליציה, הישרדות הכנסת היא מעל לכל ערך חוקי עליון. כשהחוק לא התאים, שינו אותו יום לפני שהסנקציה נכנסה לתוקף.

והנה לכם תסריט: מאחר וב-23 בדצמבר בחצות הכנסת תפוזר אם לא יאושר תקציב מדינה לשנת 2020, החל משבוע הבא יחל מרתון לאישור תקציב 2020. תחילה בממשלה שתפרסם לציבור בנוהל מזורז את טיוטת התקציב, ולאחר מכן בדיון בזק בוועדות הכנסת שיצטרך להסתיים עד ה-17 בדצמבר ובמליאה. הקואליציה תמצא עצמה דורסת את האופוזיציה ואת הציבור. חבריה יגידו שאין זמן לדיונים מעמיקים. הם יסבירו שמדובר בסך הכל לתקציב לשבוע אחד. שאין צורך לדון בו לעומק. שגם ככה רוב השנה הזו מאחורינו. ובכן – הם ישקרו.

במדינת ישראל חוק התקציב הוא חוק שנתי – כלומר, התקציב לא בנוי מסעיפים לפי חודשים אלא מסעיפים שנתיים. כשלא מאושר תקציב מדינה, מתנהלת המדינה באופן חודשי, כאילו היה התקציב הקודם לתקציב חודשי – מצב זה נקרא “1/12”. כל מי שעיניו בראשו יכול להבין כי למדינה לא יהיה תקציב לשנת 2021 עם תחילת שנת התקציב. משמעות הדבר המיידית היא כי מדינת ישראל תתנהל בינואר 2021 כנגזרת של תקציב 2020 – במידה ויאושר – או לפי תקציב 2019 על עדכוניו. הדיון בתקציב 2020 הוא קריטי, מאחר והוא למעשה דיון תקציבי על שנה שלמה. גם אם בפועל נשאר עוד שבוע לשנת הכספים.

הטיעון של “תקציב לשבוע”, שיהיה שגור בפי כל אלה שינסו לזרז את הדיון בכנסת, יהווה פתח ל”יצירתיות תקציבית”. תישארו איתי רגע: נניח שבתקציב 2019 אושר סכום של 100 שקלים בסעיף, ובתקציב 2020 הסעיף היה אמור לגדול ל-120 שקלים. מאחר ולא אושר תקציב לשנה זו, באותו הסעיף נוצר למעשה “חיסכון”. חסכונות כאלה נוצרו בסעיפים תקציביים רבים. חייבים להיות ערים לזה ולראות היכן מתחבאים “חסוכונות” אלה בתקציב 2020, משום שהם באופן כמעט מיידי יהפכו ליתרות תקציביות משנת התקציב. כן, זה טיפה מורכב אבל כאן בדיוק מתחילים המשחקים בתקציבים. הצעת תקציב 2020 עשויה להחביא בתוכה יתרות תקציביות רבות שיהיו מקור למשחקים, החל משבוע לאחר מכן.

אחרי שהפכו את חוקי היסוד שלנו לפלסטלינה והסירו מעליהם את חרב פיזור הכנסת בסוף אוגוסט 2020, עשויה לבקש הקואליציה להפוך גם את הדיון הציבורי על תקציב המדינה לכזה המעוקר ממשמעות. אי אפשר ללמוד את תקציב המדינה באופן ראוי בשלושה שבועות. לא חברי הכנסת מהאופוזיציה ולא הציבור יוכלו להקיף את מלוא הסעיפים, לחוות את דעתם ולהשתתף בדיון הציבורי על המסמך החשוב ביותר בקביעת סדר העדיפויות של המדינה.

במקום למצוא את עצמנו בתוך העמדת הפנים הדמוקרטית הזו של אישור תקציב, בואו נציע פשרת “האוזר 2.0”: תעזבו את משחקי העברת תקציב 2020 ותקבעו שהתקציב לשנים 2020-2021 הוא דו-שנתי, כך תשאירו את סנקציית הפיזור על אי העברת תקציב בסוף מארס 2021. אותו רעיון מהפכני שבסיסו כבר הופיע בהסכמים הקואליציוניים שהקימו את הממשלה הזאת. הרי הכל עדיף על משחק מזויף של דיוני תקציב מדינה תחת לחץ של זמנים, מה שבשום סיכוי לא יאפשר העברת תקציב בזמן. תעשו לנו טובה, תעזבו את המשחקים ותעבדו ברצינות על תקציב מדינה לתקופה הקרובה.

פורסם ב”הארץ” ב-17.11.2020

Share:

שינוי גודל גופנים
×