הגירעון המסוכן שאף אחד לא מדבר עליו

גירעון הוא מצב שבו קיים פער שלילי בין ההכנסות וההוצאות. לא מדובר בהכרח במשהו רע – למען האמת, מדינות צריכות להשקיע יותר (ואף קרן המטבע הבינ”ל הדגישה זאת לאחרונה), ולפעמים הרבה יותר, מהכנסותיהן. אבל כל זה נכון לגבי גירעון תקציבי. מהו גירעון דמוקרטי? ובכן, זהו הפער בין המבנה החוקי לבין המצב בפועל, לצד שחיקת אמון הציבור במוסדות הדמוקרטיים.

נקח לדוגמה את תקנות הממשלה להגדרת מצב חירום מיוחד, שמאפשר הגבלות על חופש ההפגנה וחופש התפילה. לפי החוק היבש, על הממשלה להגיש לוועדת החוקה את התקנות וזו יכולה להתכנס על מנת לדון בהן, לאשרן או לדחותן. לכאורה, משמר המצב החוקי את העקרונות הדמוקרטיים של רשות מחוקקות ורשות מבצעת. בפועל, יו”ר ועדת החוקה המשתייך לקואליציה מיאן לכנס את הוועדה בדחיפות המתבקשת לאור “מצב החירום המיוחד”, ואף דחה את מועד ההצבעה על התקנות – רק כי הוא יכול.

דוגמה נוספת לגירעון דמוקרטי ניתן למצוא בדיוני תקציב המדינה, שטרם התקיימו, לשנת 2020 ותכף לשנת 2021. באמצע יולי השנה הייתה אמורה הממשלה, והכל לפי חוק יסוד: משק המדינה, להגיש את התקציב לכנסת לשנת הכספים 2020. האם הממשלה מילאה את הוראות החוק? לא. האם הקואליציה ניצלה את כוחה שהושג בצורה דמוקרטית על מנת לעוות את חוקי היסוד ולשנותם, רגע לפני שהסנקציה על אי אישור תקציב תחול? בהחלט. השינוי אולי נעשה בצורה דמוקרטית, אבל הכי רחוק מדמוקרטיה שאפשר.

בעידן בו אנו נמצאים כעת, הקשר בין המילה הכתובה בחוק לבין המצב בפועל הוא במקרים רבים מקרי לחלוטין. הדבר מתחדד יותר בעידן הקורונה, כשהדיונים בכנסת מתנהלים במעיין סטריליות מהציבור. בחסות הקורונה, לראשונה בחייה הכנסת כמעט ואינה פוגשת אזרחים. היכולת של מאן דהוא להשתתף בצורה אפקטיבית בדיוני ועדות החורצות גורלות, הצטמצמה כמעט לאפס.

עד לתחילת משבר הקורונה, כל אזרח ואזרחית אשר רצו להשתתף בישיבה מישיבות ועדות הכנסת, יכלו לעשות זאת בקלות ולפגוש, בשר ודם, במחוקקים והצוותים המקצועיים – גם אם אלו לא ממש הסכימו איתם. אין חולק שהשתתפות האזרחית קריטית לטיבם של החוקים והתקנות היוצאות מתוך בית הנבחרים שלנו. הדבר היה כך מיומה הראשון של הכנסת, ואף לאחרונה בג”ץ הדגיש את חשיבות “עקרון ההשתתפות” במסגרת דיוני ועדות הכנסת.

בימים שבהם החברה האזרחית נמצאת בקשיים חסרי תקדים (תקציביים והתנדבותיים), ממש כמו הקשיים בהם נמצאים עסקים רבים בישראל, קיימת חובה מצד הכנסת וחברי הכנסת לפעול ולהגביר את ייצוג האזרחים בוועדות. אופן הדיונים כעת, אורכם וכניסתם לתוך הלילה, מאיינים את השתתפות הציבור האמיתית. ההשתתפות דרך מסכי הזום מייצרת סטריליות מסוכנת, ובתוך כל זה נמצאת אופוזיציה נדרסת אשר אין לצידה חברה אזרחית פעילה באופן פיזי.

ערב דיוני תקציב 2020 עשוי הגירעון הדמוקרטי לפגוש בגירעון התקציבי. אם בשגרה חברי הכנסת נטולים כלים מספקים כדי לערוך ניתוחים כלכליים ותקציביים באופן שיוכל לתרום לדיוני התקציב, הרי שכעת, בתקופת חירום זו, הקושי הזה מתחדד אל מול הסטרליות שבה מתנהלים הדיונים כעת בכנסת – כמעט ללא נוכחות פיזית של מי שאינו חבר כנסת וצוותו או גורם ממשלתי, ובהיעדר חברה אזרחית חזקה הרגילה ללוות דיונים אלה.

הדיונים בכנסת לא יכולים להמשיך להתקיים בין חברי הכנסת לבין עצמם ובמקרה הטוב עם אורח המופיע על המסך. דיונים אלה הם ליבת הליכי עיצוב המדיניות, ודאי כעת, וחייבים להשיב את הנוכחות האזרחית לדיונים. בכל מחיר. הגירעון הדמוקרטי מאיים עלינו אולי יותר מהמגפה הבריאותית. זו תחלוף בשלב מסוים, בעוד שההתאוששות מהגירעון הדמוקרטי עשויה להיות קשה הרבה יותר.

פורסם ב”הארץ” ב13.10.2020

Share:

שינוי גודל גופנים
×