בין מאה שערים לחוף ירושלים – כולכם חשודים

שתיית קפה, הסתובבות במרחב או הליכה לים נהפכו לעבירות הנאכפות ביד קשה כלכלית ופיזית. כשהחוק נחקק ונאכף בשרירותיות, אינו שוויוני ואינו מפורסם לרבים באופן ברור– ייתכן שראוי לסטות ממנו. חושבים שזה יוביל לאנרכיה? תחשבו על גילה גמליאל ושאר מפרי ההנחיות.

ברכותינו. יצאתם מהבית? הפכתם בזה הרגע לחשודים. ואל דאגה, נטל ההוכחה הוא עליכם שאתם לא עבריינים.

מדינת ישראל נמצאת במשבר. משבר דמוקרטי, משבר אמון ומשבר בריאותי. יש כמה מגפות שמסתובבות בחוץ ובכולן צריך לטפל. אבל כדי להתמודד עם המגפות סללה הממשלה את הדרך לתקנות דרקוניות, מבלבלות, קשות לאכיפה ובעיקר כמעט בלתי אפשריות בפן האנושי.

לא מאמינים לנו? תשאלו את גילה גמליאל, מיקי לוי, נדב ארגמן, אביב כוכבי, בנימין נתניהו, רובי ריבלין, שרה נתניהו ואפילו את דוברת פיקוד העורף. חלקם בדברי ההתנצלות שלהם אמרו שההנחיות לא היו ברורות דיין. זה לא מפתיע. בניגוד אולי לנתפס במקומות מסוימים, בני אדם הם לא מכונות. אנחנו כמובן יודעים וזוכרים זאת. התקנות שהתקנו לא ממש.

אבל בניגוד לרשימת האישים הנכבדת הרשומה מעלה, האזרחיות והאזרחים היוצאים החוצה מביתם אינם נהנים לרוב מהילת חסינות. מבחינת השוטרים והפקחים ברחוב, על כל אחד מהם להוכיח, כי מטרת שהייתו בחוץ היא לגיטימית ובהתאם לתקנות. תשעה מיליון אזרחיות ואזרחים הינם חשודים עד שיוכח אחרת.

בין אם מדובר בשוטר החושד שאדם מסתובב במרחק העולה על 1,000 מטר מביתו, פקח הסבור כי זמן המסכה שהוסרה לטובת שתיית הקפה היה רב מדי, או שוטרים הסבורים שהמרחק שנשמר בין האנשים אינו מספק לטעמם. הללו הפכו להיות עבירות הנאכפות, בשם השמירה על בריאות הציבור, ביד קשה כלכלית ופיזית.

ועם זאת, מכלל זה לא נובע שעצם פרסומו של חוק בספר החוקים מחייבת ציות עיוור לו. קיימים מקרים בהם ראוי לסטות מהכלל ולא לציית לחוק. מתי למשל? כאשר החוק נחקק בשרירותיות, כאשר הוא לא שוויוני, כאשר הוא לא מפורסם ברבים, או כאשר הוא מחיל ענישה רטרואקטיבית, ועוד.

חוק בלתי מוסרי

תארו לעצמכם שהיה נחקק חוק אשר קובע שכל מי שמזוהה עם מפלגות האופוזיציה צריך לשלם מסים בשיעור כפול משאר האוכלוסיה. האם מדובר בחוק שצריך לציית לו? מדובר בחוק פסול שכן הוא חל באופן לא שוויוני, ופוגע בזכויות אדם למטרות חיזוק כוחו של השלטון הקיים. במקרים אלו ניתן לומר שהחוק נעדר “מוסריות פנימית” אשר שוללת ממנו את תוקפו המחייב.

רוצים דוגמה מהחיים עצמם? קחו את חוק איסור משכב זכר – אותו סעיף בפקודת החוק הפלילי אשר קבע ש”כל אדם השוכב עם אדם שלא כדרך הטבע…יאשם בפשע ויהא צפוי לעשר שנות מאסר” (בפועל פורש החוק כאוסר קיום יחסי מין הומוסקסואליים). בשנת 1988 בוטל החוק, אולם בפועל הוא לא נאכף – בהוראת היועץ המשפטי לממשלה חיים כהן – כבר מאז שנות ה-50 של המאה ה-20. איך הרשה לעצמו היועמ”ש – הגורם הבכיר ביותר במערכת אכיפת החוק – להורות שלא לאכוף איסור פלילי בספר החוקים? כך הסביר זאת חיים כהן בעצמו:

“כיועץ משפטי נתתי את ההוראה “הנודעת לשמצה” שהמשטרה לא תטפל במקרים כאלה, אף-על-פי שהחוק הוא חוק. כמובן, אין זה דבר רצוי שהיועץ המשפטי יורה שלא לקיים חוק. אבל ניסיתי קודם להעביר הצעת חוק ברוח זו בממשלה ולא הצלחתי, וחשבתי שמחובתי שלא לקיים חוק שהוא לפי דעתי בלתי מוסרי… ואם תשאל, במה אי-מוסריותו של חוק האוסר משכב זכר, אשיב לך שחוק כזה על מגע כלשהו בצנעה ובהסכמה בין מבוגרים, אינו עולה בקנה אחד עם חירות האדם על גופו, ושלילת חירות זו היא פגיעה חמורה באחת מזכויות-היסוד של האדם”.

האם נובע מכך שמותר לא לציית לחוק האוסר קיום הפגנות במרחק של מעל 1,000 מטר מהבית? אנחנו לא הסמכות לקבוע זאת. ברירת המחדל בהחלט צריכה להיות שיש לציית לחוק. אבל, וזה אבל חשוב – בחברה דמוקרטית לא מספיק להכניס חוק לספר החוקים על מנת שיוקנה לו תוקף מחייב. “הסכמת הנשלטים” להפעלת כוח עליהם מצד השלטון היא ערובה הכרחית לקיומו של משטר דמוקרטי תקין.

אנחנו לא עוסקים בהסכמה של כל אחד מהאזרחים לכל אחד מסעיפי החוק. ברור שזה לא ריאלי לצפות לכך. מה כן נדרש?  הסכמה עקרונית הנובעת ממפגש רצונות בין האדם לבין השלטון – בנוגע להגיון הפנימי והצדק העומדים בבסיס הכללים המצרים את חירותו.

ברגע שמתכרסם אותו מפגש רצונות, עקב שבירת הכללים על-ידי השלטון באמצעות חקיקת חוקים נעדרים “מוסריות פנימית” – בהחלט זכאי אזרח בחברה דמוקרטית לשאול את עצמו, במקרים המתאימים, אם החוק המופעל נגדו, ואשר בעטיו חירותו נשללת – הוא חוק מוסרי והאם מוצדק לציית לו. מכאן ועד אנרכיה – הדרך ארוכה. 40 שנה כמעט לא נאכף כאן איסור משכב זכר, והשמיים לא נפלו. תשאלו את היועמ”ש לשעבר עו”ד חיים כהן.

בניגוד לנרטיב שמנסים חברים בממשלה להנחיל ביחס למפגינים השונים, יחס המשטרה ואכיפת התקנות השרירותיות במידה רבה (שהרי חלק מההחמרות התקבלו בניגוד לדעת גורמי המקצוע) – מופנה כאחד לשתי אוכלוסיות המרגישות כי הן נמצאות במכלאת זכויות – בין מאה שערים בירושלים לחוף ירושלים בתל אביב, ניתן למתוח קו מחבר אחד. כולם הפכו לחשודים – עד שיוכח אחרת.

פורסם ב”המקום הכי חם בגיהנום” ב11.10.2020

Share:

שינוי גודל גופנים
×