פעמיים הפרה ממשלת ישראל ה-35 את הוראות “חוק יסוד: משק המדינה”. פעמיים במסגרתן לא הוגש חוק התקציב לדיון בכנסת במועד החוקי, אותו המועד שנקבע כדי להשאיר פרק זמן מינימלי לחברי הכנסת ולציבור לדיון בתקציב המדינה. “חוק יסוד: משק המדינה” דורש מהממשלה להגיש הצעת תקציב 60 יום לפני תום שנת התקציב. כ-120 יום חלפו מאז המועד הזה לגבי תקציב 2020 ו-15 יום מאז המועד הזה ביחס לתקציב 2021. אבל עבור חברי הקואליציה, הישרדות הכנסת היא מעל לכל ערך חוקי עליון. כשהחוק לא התאים, שינו אותו יום לפני שהסנקציה נכנסה לתוקף.

והנה לכם תסריט: מאחר וב-23 בדצמבר בחצות הכנסת תפוזר אם לא יאושר תקציב מדינה לשנת 2020, החל משבוע הבא יחל מרתון לאישור תקציב 2020. תחילה בממשלה שתפרסם לציבור בנוהל מזורז את טיוטת התקציב, ולאחר מכן בדיון בזק בוועדות הכנסת שיצטרך להסתיים עד ה-17 בדצמבר ובמליאה. הקואליציה תמצא עצמה דורסת את האופוזיציה ואת הציבור. חבריה יגידו שאין זמן לדיונים מעמיקים. הם יסבירו שמדובר בסך הכל לתקציב לשבוע אחד. שאין צורך לדון בו לעומק. שגם ככה רוב השנה הזו מאחורינו. ובכן – הם ישקרו.

במדינת ישראל חוק התקציב הוא חוק שנתי – כלומר, התקציב לא בנוי מסעיפים לפי חודשים אלא מסעיפים שנתיים. כשלא מאושר תקציב מדינה, מתנהלת המדינה באופן חודשי, כאילו היה התקציב הקודם לתקציב חודשי – מצב זה נקרא “1/12”. כל מי שעיניו בראשו יכול להבין כי למדינה לא יהיה תקציב לשנת 2021 עם תחילת שנת התקציב. משמעות הדבר המיידית היא כי מדינת ישראל תתנהל בינואר 2021 כנגזרת של תקציב 2020 – במידה ויאושר – או לפי תקציב 2019 על עדכוניו. הדיון בתקציב 2020 הוא קריטי, מאחר והוא למעשה דיון תקציבי על שנה שלמה. גם אם בפועל נשאר עוד שבוע לשנת הכספים.

הטיעון של “תקציב לשבוע”, שיהיה שגור בפי כל אלה שינסו לזרז את הדיון בכנסת, יהווה פתח ל”יצירתיות תקציבית”. תישארו איתי רגע: נניח שבתקציב 2019 אושר סכום של 100 שקלים בסעיף, ובתקציב 2020 הסעיף היה אמור לגדול ל-120 שקלים. מאחר ולא אושר תקציב לשנה זו, באותו הסעיף נוצר למעשה “חיסכון”. חסכונות כאלה נוצרו בסעיפים תקציביים רבים. חייבים להיות ערים לזה ולראות היכן מתחבאים “חסוכונות” אלה בתקציב 2020, משום שהם באופן כמעט מיידי יהפכו ליתרות תקציביות משנת התקציב. כן, זה טיפה מורכב אבל כאן בדיוק מתחילים המשחקים בתקציבים. הצעת תקציב 2020 עשויה להחביא בתוכה יתרות תקציביות רבות שיהיו מקור למשחקים, החל משבוע לאחר מכן.

אחרי שהפכו את חוקי היסוד שלנו לפלסטלינה והסירו מעליהם את חרב פיזור הכנסת בסוף אוגוסט 2020, עשויה לבקש הקואליציה להפוך גם את הדיון הציבורי על תקציב המדינה לכזה המעוקר ממשמעות. אי אפשר ללמוד את תקציב המדינה באופן ראוי בשלושה שבועות. לא חברי הכנסת מהאופוזיציה ולא הציבור יוכלו להקיף את מלוא הסעיפים, לחוות את דעתם ולהשתתף בדיון הציבורי על המסמך החשוב ביותר בקביעת סדר העדיפויות של המדינה.

במקום למצוא את עצמנו בתוך העמדת הפנים הדמוקרטית הזו של אישור תקציב, בואו נציע פשרת “האוזר 2.0”: תעזבו את משחקי העברת תקציב 2020 ותקבעו שהתקציב לשנים 2020-2021 הוא דו-שנתי, כך תשאירו את סנקציית הפיזור על אי העברת תקציב בסוף מארס 2021. אותו רעיון מהפכני שבסיסו כבר הופיע בהסכמים הקואליציוניים שהקימו את הממשלה הזאת. הרי הכל עדיף על משחק מזויף של דיוני תקציב מדינה תחת לחץ של זמנים, מה שבשום סיכוי לא יאפשר העברת תקציב בזמן. תעשו לנו טובה, תעזבו את המשחקים ותעבדו ברצינות על תקציב מדינה לתקופה הקרובה.

פורסם ב”הארץ” ב-17.11.2020

The post הם יגידו שזה רק עניין של שבוע. הם ישקרו appeared first on טל אלוביץ' - ייעוץ מחקר ומדיניות.

נקח לדוגמה את תקנות הממשלה להגדרת מצב חירום מיוחד, שמאפשר הגבלות על חופש ההפגנה וחופש התפילה. לפי החוק היבש, על הממשלה להגיש לוועדת החוקה את התקנות וזו יכולה להתכנס על מנת לדון בהן, לאשרן או לדחותן. לכאורה, משמר המצב החוקי את העקרונות הדמוקרטיים של רשות מחוקקות ורשות מבצעת. בפועל, יו”ר ועדת החוקה המשתייך לקואליציה מיאן לכנס את הוועדה בדחיפות המתבקשת לאור “מצב החירום המיוחד”, ואף דחה את מועד ההצבעה על התקנות – רק כי הוא יכול.

דוגמה נוספת לגירעון דמוקרטי ניתן למצוא בדיוני תקציב המדינה, שטרם התקיימו, לשנת 2020 ותכף לשנת 2021. באמצע יולי השנה הייתה אמורה הממשלה, והכל לפי חוק יסוד: משק המדינה, להגיש את התקציב לכנסת לשנת הכספים 2020. האם הממשלה מילאה את הוראות החוק? לא. האם הקואליציה ניצלה את כוחה שהושג בצורה דמוקרטית על מנת לעוות את חוקי היסוד ולשנותם, רגע לפני שהסנקציה על אי אישור תקציב תחול? בהחלט. השינוי אולי נעשה בצורה דמוקרטית, אבל הכי רחוק מדמוקרטיה שאפשר.

בעידן בו אנו נמצאים כעת, הקשר בין המילה הכתובה בחוק לבין המצב בפועל הוא במקרים רבים מקרי לחלוטין. הדבר מתחדד יותר בעידן הקורונה, כשהדיונים בכנסת מתנהלים במעיין סטריליות מהציבור. בחסות הקורונה, לראשונה בחייה הכנסת כמעט ואינה פוגשת אזרחים. היכולת של מאן דהוא להשתתף בצורה אפקטיבית בדיוני ועדות החורצות גורלות, הצטמצמה כמעט לאפס.

עד לתחילת משבר הקורונה, כל אזרח ואזרחית אשר רצו להשתתף בישיבה מישיבות ועדות הכנסת, יכלו לעשות זאת בקלות ולפגוש, בשר ודם, במחוקקים והצוותים המקצועיים – גם אם אלו לא ממש הסכימו איתם. אין חולק שהשתתפות האזרחית קריטית לטיבם של החוקים והתקנות היוצאות מתוך בית הנבחרים שלנו. הדבר היה כך מיומה הראשון של הכנסת, ואף לאחרונה בג”ץ הדגיש את חשיבות “עקרון ההשתתפות” במסגרת דיוני ועדות הכנסת.

בימים שבהם החברה האזרחית נמצאת בקשיים חסרי תקדים (תקציביים והתנדבותיים), ממש כמו הקשיים בהם נמצאים עסקים רבים בישראל, קיימת חובה מצד הכנסת וחברי הכנסת לפעול ולהגביר את ייצוג האזרחים בוועדות. אופן הדיונים כעת, אורכם וכניסתם לתוך הלילה, מאיינים את השתתפות הציבור האמיתית. ההשתתפות דרך מסכי הזום מייצרת סטריליות מסוכנת, ובתוך כל זה נמצאת אופוזיציה נדרסת אשר אין לצידה חברה אזרחית פעילה באופן פיזי.

ערב דיוני תקציב 2020 עשוי הגירעון הדמוקרטי לפגוש בגירעון התקציבי. אם בשגרה חברי הכנסת נטולים כלים מספקים כדי לערוך ניתוחים כלכליים ותקציביים באופן שיוכל לתרום לדיוני התקציב, הרי שכעת, בתקופת חירום זו, הקושי הזה מתחדד אל מול הסטרליות שבה מתנהלים הדיונים כעת בכנסת – כמעט ללא נוכחות פיזית של מי שאינו חבר כנסת וצוותו או גורם ממשלתי, ובהיעדר חברה אזרחית חזקה הרגילה ללוות דיונים אלה.

הדיונים בכנסת לא יכולים להמשיך להתקיים בין חברי הכנסת לבין עצמם ובמקרה הטוב עם אורח המופיע על המסך. דיונים אלה הם ליבת הליכי עיצוב המדיניות, ודאי כעת, וחייבים להשיב את הנוכחות האזרחית לדיונים. בכל מחיר. הגירעון הדמוקרטי מאיים עלינו אולי יותר מהמגפה הבריאותית. זו תחלוף בשלב מסוים, בעוד שההתאוששות מהגירעון הדמוקרטי עשויה להיות קשה הרבה יותר.

פורסם ב”הארץ” ב13.10.2020

The post הגירעון המסוכן שאף אחד לא מדבר עליו appeared first on טל אלוביץ' - ייעוץ מחקר ומדיניות.

ראשית, אף אחד לא יודע באמת כמה עולות בחירות. ישנה ההוצאה הישירה על הבחירות שמורכבת מתקציב ועדת הבחירות ומתקציבי הבחירות של המפלגות, ישנן הלוואות וישנן הוצאות מעסיקים על יום השבתון. בעוד שההוצאות הישירות ידועות, הוצאות המעסיקים ו”העלויות המשקיות” הן הערכה בלבד ומשתנות בהתאם לדמות הדובר. פעם בחירות עולות שני מיליארד, פעם שלושה מיליארד ואפילו המספר חמישה מיליארד נזרק לחלל האוויר.

שנית, בחירות היא נקודת השיא של המערכת הדמוקרטית. כן, בדמוקרטיה ניתן להגיע למצב שבו מתקשים להגיע להכרעה. כן, לפעמים זה יידרוש מספר מערכות בחירות וחוסר יציבות פוליטית לתקופה. לא, אנחנו לא עד כדי כך חריגים בנוף הדמוקרטי העולמי. ההפיכה של הבחירות למעשה הבוחנים אותו דרך החור של הגרוש היא הפיכת הדיון הדמוקרטי לדיון קפיטליסטי. הבחירות הן זכות אזרחית בסיסית, המימון שלהן והמשך שלהן – זו כבר סוגיה אחרת.

בישראל מועדי הבחירות וחוקי הבחירות לא עברו התאמה למאה ה-21, הם תקועים אי שם בשנות השבעים של המאה הקודמת עם מעט עדכונים לאורך השנים. עיקר העדכונים שנערכו עוסקים במסגרת המימון של מערכת הבחירות עבור המפלגות ואילו רפורמות שנועדו להתאים את חוקי התעמולה לדוגמה, נשארו על שולחן ועדת החוקה של הכנסת.

במקום שהדיון יתקיים על עלות משוערת בלבד של מערכת הבחירות, אפשר לדבר על כך שלא דרושים 90 יום לעריכת בחירות. ניתן לעשות זאת בזמן קצר בהרבה, ממש כשם שבריטניה הגדולה ערכה ב-2019 בחירות בתוך 45 יום. אפשר לדבר על כך שסכומי התעמולה הנדרשים למפלגות, ודאי בעידן הקורונה, יכולים להיות נמוכים משמעותית מהקבוע כיום בחוק. אפשר לדבר על התניית יום השבתון בהתייצבות להצבעה.

אל תפחדו מבחירות בגלל העלות שלהם. זו מניפלוציה לא פחות זולה מאילו הייתי משתמש בטיעון שמרבית הכספים המוצאים בתקופת בחירות, להוציא פרסום בפייסבוק וגוגל, מושקעים למעשה במשק הישראלי. שטחי משרד, עובדים זמניים, דפוס, קריאייטיב, פרסום וכו’. לכאורה בחירות זה זריקת מרץ כלכלית למשק לא? אז זהו, שלא מודדים בחירות לפי העלות שלהם.

הממשלה הישראלית תקועה, הכנסת הישראלית משותקת. המחיר של זה גבוה בהרבה מכמה מיליארדים שיעלו בחירות, נוספות וגם אחריהן אם יידרש, עד אשר תיווצר הקרקע הפוליטית היציבה. לחוסר יציבות פוליטית ישנם מחירים העשויים להיות גבוהים משמעותית מעלויות הבחירות. החל מתשלומים קואליציוניים, עבור באי-קבלת החלטות ועד פגיעה בדירוג האשראי של ישראל דבר אשר ייקר את תשלומי החוב שלנו.

אין ספק שיציאה למערכת בחירות נוספת אינה מלמדת טובות על המערכת הפוליטית הישראלית. אבל גם ההתנהלות הפוליטית הנוכחית לא מלמדת טובות. בבחירות, הכדור חוזר אל האזרחים ומבחירות לבחירות השחקנים משתנים וכך גם משקלם. כל בחירות משנות. בכמה אתם מתמחרים את הזכות שלכם ושלכן להשפיע? בעייני זה שווה את כל הכסף שניתן להשקיע בזה.

אנו נמצאים בעידן שונה והעולם כפי שאנו מכירים משתנה מול עינינו. במידה ונצא לבחירות תינתן לנו הזכות לעצב את פניה של הממשלה והכנסת אשר יצטרכו להצעיד את ישראל במהלך המשבר הנוכחי ולאחריו. את הזכות הזו אסור לצמצם לכדי שורה כלכלית מומצאת. העלות של אימפוטנציה פוליטית גבוהה יותר משמעותית.

פורסם ב”המקום הכי חם בגיהנום” ב11.8.2020

The post רק אל תדברו על העלות הכלכלית של בחירות appeared first on טל אלוביץ' - ייעוץ מחקר ומדיניות.